בניסוח סעיפי הסכם מתעוררת לא אחת השאלה האם להסתפק בניסוח כללי וגורף (כגון: כל תביעה, מכל מין וסוג), או שמא עדיף לפרט ולהרחיב ביחס למקרים קונקרטיים (כל תביעה, מכל מין וסוג, ובכלל זה תביעה מיום 1.1.2017 שהוגשה ע"י פלוני אלמוני). מקובל לסבור שניסוח כללי צפוי להתפרש כמקיף קשת רחבה של מקרים, בעוד ניסוח פרטני יכול להוות בסיס לטענה שמקרה או תת-מקרה מסוים שלא פורט בו באופן ספציפי, אינו נכלל בגדרו. פסק-דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון (רע"א 5938/16 אי.די.בי. חברה לפתוח בע"מ נ' אוהד אלוני [פורסם בנבו] מיום 16.11.2017) מדגיש את חשיבות הניסוח הפרטני דווקא.
פסק הדין עסק בתניית פטור שנקבעה בהסדר חוב שנעשה בין בעלת השליטה באי.די.בי לבין בעלי מניות המיעוט. במוקד פסק הדין עמדה השאלה האם תניית פטור זו חוסמת בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה נגד אי.די.בי., ומחייבת את סילוקה של בקשת האישור על הסף.
תניית הפטור שנקבעה בהסדר נוסחה באופן רחב וגורף. בין היתר נקבע בה: "ההתחייבויות על פי התיקון להסדר תהיינה ההתחייבויות היחידות התקפות כלפי בעלי מניות המיעוט על פי הסדר החוב ו/או בקשר עם הסדר החוב ו/או הנובעות או קשורות להסדר החוב, ולא תהיינה עוד טענות, דרישות או תביעות כלשהן… בקשר עם הסדר החוב…".
הבקשה לאישור תביעה ייצוגית הוגשה לפני אישור הסדר החוב, ובעת אישורו היתה תלויה ועומדת, והצדדים היו ערים לקיומה. מגישי בקשת האישור אף פנו לבית המשפט שדן באישור הסדר החוב, והתריעו, כי תניית הפטור יכולה להיות מפורשת באופן שיביא לסילוק בקשתם על הסף. בית המשפט של הסדר לא מצא לנכון לקבל את טענותיהם, ופסק: "אכן, התיקון להסדר כולל תניות פטור מסוימות ביחס לבעלי השליטה באדבפ, אך אין בו אזכור מפורש של ההליך הייצוגי. מתעוררת אפוא השאלה הפרשנית אם תניות הפטור במסגרת התיקון להסדר, חוסמות את עילות התביעה מושא ההליך הייצוגי. ברם, שאלה נכבדה זו ראוי שתתברר בפני בית המשפט הדן בבקשה לאישורה של התובענה הייצוגית".
לאחר שאושר הסדר החוב פסק בית המשפט שדן בבקשה לאישור תביעה ייצוגית (השופט ע' גרוסקופף), כי תניית הפטור אינה חוסמת את ההליך הייצוגי (בית המשפט המחוזי קבע שיש שתי טענות מרכזיות בבקשת האישור, ופסק, שתניית הפטור חוסמת אחת מהן (בעניין הצעת רכש), אך אינה חוסמת את השנייה (בעניין התמורות)). על החלטה זו הוגש ערעור, במסגרתו אישרו שופטי בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
פסק הדין העיקרי ניתן ע"י השופט י' עמית. אחד האדנים המרכזיים להחלטתו היה חוסר ההתייחסות המפורשת לבקשה לאישור תביעה ייצוגית במסגרת תניית הפטור: "למרות שהבקשה לאישור התובענה הייצוגית הייתה בבחינת 'הפיל שבחדר', שהכל מודעים לקיומו, בחרו נסחי הסדר החוב המתוקן שלא להתייחס לכך בתניית הפטור בהסדר המתוקן. זאת, למרות שניתן היה לעשות זאת בנקל, תוך הבהרה כי הוויתור על תביעות הוא 'לרבות הבקשה לאישור התובענה הייצוגית התלויה ועומדת', או נוסח אחר כגון דא", ובהמשך: "בהינתן יחסי הכוחות בין הצדדים, אני סבור כי הבחירה שלא להתייחס לתובענה הייצוגית במסגרת תניית הפטור, צריכה להיזקף לחובת המבקשים… לשון ההסכם אינה מספקת תשובה נחרצת ולכן ניתן להיעזר בכללי פרשנות ובשיקולי מדיניות אשר מטים את הכף לחובת המבקשים" (סעיף 17 לפסק-דינו).
השופט ד' ברק-ארז הצטרפה לתוצאה אליה הגיע השופט עמית, וקבעה: "הנימוק העיקרי לדחיית הערעור ברע"א 5938/16 נעוץ בכך שסוגיית תחולתה של תניית הפטור על ההליך מושא הערעור עמדה לנגד עיניהם של מי שהיו אמונים על ניסוחה, עוד קודם לאישור הסדר החוב המתוקן… חרף זאת, הנאמנים להערכת הסדר החוב ולביצועו נמנעו מלציין כי תיקונו של הסדר החוב ישפיע על ההליך שיזמו המשיבים, ולבסוף אף בית המשפט של פירוק נמנע מלנקוט עמדה בעניין. אני סבורה שמיטב עורכי הדין, אשר עמלו על ניסוחו של הסדר החוב המתוקן, יכלו להעריך כי במסגרת הסיכונים והסיכויים הגלומים בבחירה שלא להתייחס במפורש להליך התלוי והעומד – שהיה בעל משמעות כלכלית גדולה לצדדים להסדר – קיימת האפשרות כי תניית הפטור לא תחול במלואה על אותו הליך. בנסיבות העניין הדבר צריך אפוא להיזקף לחובתם של הטוענים לתחולה הרחבה של תניית הפטור" (סעיף 2 לפסק-דינה).
תוצאת פסק-הדין נראית מרחיקת לכת. מערכת היחסים בין בעלת השליטה באי.די.בי. לבין בעלי מניות המיעוט, בכל הנוגע להסדר החוב, מוסדרת באופן בלעדי בהסדר החוב ("ההתחייבויות על פי התיקון להסדר תהיינה ההתחייבויות היחידות התקפות כלפי בעלי מניות המיעוט"). הסדר החוב כלל תניית פטור גורפת בקשר עם הסדר החוב ("ולא תהיינה עוד טענות, דרישות או תביעות כלשהן… בקשר עם הסדר החוב"). למרות זאת נפסק, כי הבקשה לאישור תביעה ייצוגית יכולה להמשיך להתברר, ואינה נחסמת על ידי תניית הפטור. תוצאה זו מרחיקת לכת גם מהטעם ש"הסדר חוב נועד לאפשר לחברה לצאת לדרך חדשה, ובאספקלריה זו יש, ככלל, לבחון תניות פטור" (כפי שציין כב' השופט עמית, בסעיף 23 לפסק-דינו). אכן, הסדר חוב נועד למתוח קו על העבר, ולמצות את זכויותיהם ותביעותיהם של הנושים. פרשנות לפיה תביעה, שהיתה תלויה ועומדת בעת אישורו של הסדר החוב, יכולה להמשיך ולהתברר, רק מאחר ולא נכללה במפורש בתניית הפטור, היא פרשנות שלכאורה אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של ההסדר.
שופטי בית המשפט העליון התייחסו לבעלת השליטה כ"צד החזק" בהסדר החוב. ניתן אולי לחלוק על עמדה זו. עם זאת, לאור תוצאת פסק-הדין ראוי שמי שעשוי להיתפס כ"צד החזק" ירחיב ויפרט סעיפים כוללניים בהסכם, שכן העדר הפירוט עלול להתפרש לחובתו. לעומת זאת, העדר פירוט עשוי לפעול לטובת "הצד החלש", ולהביא לאימוץ עמדה פרשנית לפיה מקרה פרטני שלא פורט "ברחל בתך הקטנה" אינו נכלל בהוראה הכללית.
הכותב, עו"ד עוזי מור, הינו ראש החלקה המסחרית במשרד ליפא מאיר ושות'
*הבהרה: האמור בחוזר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי המחייב בחינה מעמיקה וספציפית של כל נושא לגופו.