בתוך חגיגת הקניות של נובמבר נשכח ההיבט הסביבתי. יש מי שמזכירים שתהליך הרכישה הפשוט והזול גורם לצריכת יתר, שמשמעותה זיהום אוויר, מים וקרקע. “חומרי הגלם באים מהטבע והיקף הייצור גדול יותר ממה שאנשים קונים. גם מה שקונים הוא הרבה מעבר למה שבאמת צריכים, והתוצאה היא שכמות הפסולת בעולם גדלה”, מסבירה ד”ר ציפי איסר־איציק, עורכת דין שותפה במשרד ליפא־מאיר המתמחה בין היתר בסוגיות של הגנת הסביבה. “תהליכי הייצור כשלעצמם כרוכים בהשפעות סביבתיות כמו זיהום אוויר, זיהום מים, שפכים שמוזרמים לים, חומרים רעילים שנפלטים לסביבה. כתוצאה מכך הזיהום מגיע לשרשרת המזון שלנו ופוגע בבריאות שלנו. רוב המוצרים שאנו צורכים הם תעשייתיים. והייצור שלהם כרוך בצריכה של משאבי טבע, נפט, סולר, מזוט ועוד, כולם דלקים מאובנים שמגיעים ממעמקי האדמה, כלומר מדובר במשאב טבע מתכלה".
“בשוק הישראלי אנו עדים לקריסה של רשתות אופנה מקומיות שנכנסו להקפאת הליכים, בין היתר בגלל התחרות הפרועה והקשה מול המסחר המקוון”, מסבירה ד”ר איסר־איציק. “אנשים היום רוכשים פריטים בייצור זול והמוני והרשתות המקומיות מתקשות להתחרות, כך שיש פה גם השפעה על הכלכלה והפרנסה בתוך השוק הישראלי. בנוסף, אותו ייצור גלובלי, שמגיע לרוב ממדינות עולם שלישי, גובה לא רק מחיר סביבתי אלא גם חברתי. תעשיית הטקסטיל נחשבת לתעשייה השנייה הכי מזהמת בעולם אחרי תעשיית הנפט. היא כוללת שימוש בכימיקלים רעילים, ניצול מים חיוניים שלרוב מוחזרים מזוהמים למקורות המים ולבסוף היא הופכת למיקרו־פלסטיק שמגיע לסביבה הימית ונכנס לשרשרת המזון. נוסף על כך, כדי שנוכל לרכוש חולצה ב־15 שקלים, מעסיקים עובדים בשכר רעב, ללא תנאים סוציאליים ולפעמים מדובר בילדים שנאלצים לעבוד שעות מרובות במקום להיות בבית הספר. כלומר, ייצור המוני הוא גם ניצול חברתי וגם זיהום סביבתי שמועצם על ידי כך שענקיות האופנה מייצרות הרבה יותר ממה שהן מצליחות למכור, ואז שורפות ושולחות את עודפי הייצור למטמנות, מה ששוב מייצר זיהום בקרקע, באוויר ובמקורות מים. הענף כולו צריך לעבור לכלכלה מעגלית שמשמעותה שהחומרים שנכנסים לתהליך נשארים בתוך התהליך ואפשר להשתמש בהם פעם נוספת ולמחזר אותם. זה אומר שצריך לשנות את חומרי הייצור, שיטות ותהליכי הייצור ועוד, כך שענף האופנה יתבסס על חומרים אחרים לגמרי”.
לקיראת הכתבה המלאה שפורסמה במעריב לחצו כאן