בעשורים האחרונים חיינו מתאפיינים בשימוש הולך וגובר באמצעים דיגיטליים ואינטרנטיים כמו גם שימוש ברשתות חברתיות. כולנו צוברים, יוצרים ושומרים מידע ותוכן אישי דיגיטלי רב מסוגים שונים כגון: תכנים טקסטואליים, תמונות וסרטונים, שימוש בשירותי ענן לאחסון מידע ועוד, בפלטפורמות דיגיטליות שונות ותחת תנאי שימוש שונים.
עם חלוף הזמן, מתעוררות יותר ויותר שאלות הנוגעות לחשבונות דיגיטליים של אנשים שהלכו לעולמם – חסימת חשבונות כאלה, מחיקתם, העברתם ל"יורשים" (שברוב המקרים זהותם לא נקבעה על ידי המנוח.ה או על פי דין). נכון להיום, כל ספק שירות תוכן דיגיטלי או מפעיל פלטפורמה דיגיטלית ("ספק השירות") קובע לעצמו ולמשתמשיו את ההסדר החל על התוכן האישי הדיגיטלי הקיים בפלטפורמה שלו. ההסדרים הקיימים מגוונים ונעים על המנעד שבין מחיקה אוטומטית על ידי ספק השירות לבין מתן גישה (מלאה או מוגבלת) ל"יורשים" שספק השירות מכיר בהם.
מסיבות ברורות ומצערות, השאלות הנוגעות לעזבון דיגיטלי עולות ביתר שאת מאז ה – 7 באוקטובר ועתה הגיע הנושא גם לחקיקה.
חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד-2024 (להלן: "החוק") התקבל בכנסת ביום 22 ביולי 2024, והוא ייכנס לתוקפו שנה לאחר מועד זה.
לפי דברי ההסבר להצעת החוק, מטרת החוק היא לאפשר לאדם להסדיר בחייו את שייעשה עם התוכן הדיגיטלי האישי שלו הנמצא ברשותם של ספקי השירות לאחר מותו, כאשר אם ירצה ואם יתיר זאת ספק השירות, יוכל להקנות לבני משפחתו או לאנשים קרובים אחרים גישה לאותו תוכן או אף שליטה בו.
החוק מגדיר "שירות תוכן דיגיטלי" כשירות מקוון שנועד או שמשמש בעיקרו לשיתוף, להפצה, לשמירה או לאחסון של תוכן אישי (מהגדרה זו עולה כי לא יראו שירות אשר מטרתו העיקרית היא אחרת – דוגמת אתר מכירות דיגיטלי בו נשמרות גם הזמנות קודמות של לקוח.ה – כ"שירות תוכן דיגיטלי"). "תוכן אישי" מוגדר בחוק כתוכן שמשתמש.ת בשירות יצר.ה, ערכ.ה או שמר.ה ונמצא בחשבון המשתמש.ת (למעט תוכן אשר נמצא בחשבון שהוקצה לאותו איש.ה במסגרת עבודתו/עבודתה).
כמו-כן, החוק מחייב ספק שירות של תוכן דיגיטלי בישראל (או מחוץ לישראל, אם הוא מכוון את פעילותו ואת השירות גם למשתמשים בישראל) לקבוע ולפרסם כללים לגבי אופן הטיפול בתוכן אישי ואת דרכי הגישה אליו לאחר פטירת המשתמש.ת, (להלן: "הכללים") ולפרסם אותם באופן בהיר ונגיש בשפה שבה ניתן השירות. החוק אף מחייב את ספקי השירות לעדכן את המשתמשים מעת לעת בדבר הכללים ובדבר הבחירות שנעשו על ידיהם באשר לכללים.
המחוקק אינו קובע את תוכן הכללים שספקי שירות נדרשים להחיל, אך הוא קובע כי במסגרת כללים אלה יקבעו ספקי השירות הוראות שיאפשרו למשתמש.ת לבחור, באמצעות הודעה לספק השירות, כי לאחר פטירתו/פטירתה יהיה אדם אחר רשאי.ת לקבל גישה לתוכן האישי שלו/שלה הנמצא ברשות ספק השירות, כולו או חלקו, או כי לא תינתן גישה לתוכן אישי כזה לאדם אחר.
לפי דברי ההסבר להצעת החוק, על הכללים לקבוע את האפשרויות הקיימות לצפייה, העתקה, או הורדה של התוכן האישי, או אפשרות להמשך הפעלת החשבון בשירות, אם המשתמש.ת בחר.ה בכך. על המדיניות להתיר למשתמש.ת לבחור באדם אחר שיקבל גישה לתוכן האישי שלו שנמצא ברשות ספק השירות, לאחר הפטירה, תוך יצירת הבחנה בין סוגי תוכן שונים. ספק השירות אף יהיה רשאי למנוע גישה לחלק מהתוכן האישי הקיים (לדוגמא – על מנת להגן על פרטיות צדדים שלישיים), תוך העדפה של השאיפה להקנות אפשרות גישה כאמור לגבי רוב התוכן הקיים.
כאמור, החוק ייכנס לתוקפו רק עוד שנה ממועד קבלתו (כאשר בתקופה זו יתכן כי שר המשפטים יעשה שימוש בסמכותו מכח סעיף 2 (ב) (2) לחוק ויפטור ספקי שירותים מסוימים מהחובה לפרסום כללים ו/או יתקין תקנות מכח החוק). עד אז (לכל הפחות), יעמדו בתוקפם ההוראות והכללים הספציפיים שקבע כל ספק שירות – ולעניין זה אנו מפנים לסקירת איגוד האינטרנט הישראלי.
הכותב הינו עורך דין אמיר זולטי, שותף וראש תחום היי טק, בסיועה של רעות אקרמן, מתמחה ממחלקת טכנולוגיה ומיזוגים ורכישות.
*האמור כאן אינו מהווה חוות דעת או תחליף לייעוץ נקודתי, ואנו ממליצים לפנות לקבלת ייעוץ משפטי ממוקד בנושאים הכלולים בפרסום זה.