לרגולציה בישראל פנים רבות, ורגולטורים רבים. כאשר רגולטורים שונים מאסדרים את אותה תופעה, מתקיים ביזור רגולטורי, שלו יתרונות וחסרונות גם־יחד. מאמר זה סוקר את הביזור הרגולטורי ונותן בו סימנים לפי סיווג
הרגולטורים המעורבים מבחינת מבנה הסמכות, הערכים המוגנים, והמאפיינים המוסדיים הרלוונטיים. כאשר מתקיימת חפיפה בין רגולטורים שונים, עולה שאלת ההסדרה המערכתית הרצויה, שתמנע כפילויות וחיכוכים מיותרים,
ותאפשר לכל רגולטור לתרום לאסדרה האופטימאלית.
המאמר סוקר שני מקרי־מבחן של ביזור רגולטורי בישראל: היחס בין תחרות לבין הגנת הסביבה בהקשר של השוק הסלולארי, והיחס בין הגנה על בריאות לבין עידוד הסחר החופשי בהקשר של יבוא מזון תינוקות, והכשל הרגולטורי
הכרוך במקרה רמדיה. מקרי־המבחן מאפשרים לנו לגזור מסקנות לגבי ביזור רגולטורי כיתרון המאפשר משילות ראויה, למשל במניעת שרירות רגולטורית ושבי הרגולטור, התמקצעות, וסינרגיה של הגופים המעורבים. גם החסרונות
הכרוכים בביזור רגולטורי נבחנים, החל בקונפליקטים מיותרים, דרך קיבעון מחשבתי ומוסדי, יתר־בירוקרטיה ועלויות רגולטוריות, והיעדר קוהרנטיות של הממשל כלפי הפרטים המוסדרים. לאור כל אלה, המאמר סוקר את הדרכים להתמודד עם ביזור רגולטורי, וכיצד אלו יכולים להשיא את היתרונות ולמזער את החסרונות, כדי ליצור רגולציה אופטימאלית.
מאמרה של ד"ר ציפי איסר איציק יחד עם ע' אייל וא' פרז שפורסם בספר "מסדירים רגולציה: משפט ומדיניות", בעריכת י' בלנק, ד' לוי-פאור, ר' קרייטנר, הפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל אביב, בסדרה משפט, חברה ותרבות 10 (2016) 213-256. לקריאת המאמר לחצו כאן