בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי החדש (התשע"ח–2018), שינה המחוקק את המצב החוקי ביחס לתובענות נזיקיות כלפי חברות ויחידים חדלי פירעון, ונקבע כי גם חובות עבר הנובעים ממעשים או מחדלים נזיקיים הינם "בני תביעה" בהליכי חדלות פירעון.
עפ"י המצב הנוהג כיום, תביעות לדמי נזק בלתי קצובים (כגון תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, שאינה נובעת מחוזה או מהבטחה של החייב), שזמן פירעונם חל אחרי מתן צו חדלות הפירעון ליחיד או לחברה, אינן בנות תביעה בהליכי חדלות הפירעון. כלומר, התובע הנזיקי אינו נדרש להגיש תביעת חוב לכנ"ר או לבעל התפקיד שמונה ע"י בית המשפט והוא רשאי להמשיך בניהול התובענה אותה הגיש נגד החייב, חרף קיומו של צו לעיכוב הליכים אזרחיים אחרים, הניתן לאחר כניסת החייב להליכי חדלות פירעון (סעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל).
במקרה שכזה, סכום הנזק לא נקבע בחוזה או בפסק דין (בנקודת זמן בה מדובר בתביעה שטרם הוכרעה) ותלוי בערכאה אליה הוגשה התביעה (עד תקרת סמכות בית משפט שלום או החל מרצפת סמכותו של בית משפט מחוזי, לפי העניין).
תביעת נזיקין שכזו אינה מתאימה להתברר ולהיות מוכרעת ע"י בעל התפקיד, במסגרת בדיקתו והכרעתו בתביעות חוב המוגשות ע"י כלל נושי החייב, ובכלל זה בנוגע להערכת שאלת גובה החבות בנזיקין. לעומת זאת, ככל שבמועד צו חדלות הפירעון כבר ניתן פסק דין לטובת תובע נזיקי (שטרם שולם לו ע"י החייב) או אם נחתם הסכם פשרה ונחתמו שטרי סילוקין, הדין הקיים קובע כי מדובר בחוב בר תביעה לסכום קצוב (שכבר אינו מותנה).
במסגרת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, שינה המחוקק את המצב החוקי ביחס לתובענות נזיקיות מן הסוג האמור כלפי חברות ויחידים חדלי פירעון. על פי המצב החוקי החדש גם חובות עבר הנובעים ממעשים או מחדלים נזיקיים הינם "בני תביעה" בהליכי חדלות פירעון. זאת כדי לאפשר לבעל התפקיד לבחון את מצבו הכלכלי של החייב ולנהל את ההליכים באופן מאוחד, המתייחס לכלל חובותיו של החייב.
כלל זה מופיע בהגדרת המונח "חוב" בחוק החדש – "חוב ודאי או מותנה, קצוב או שאינו קצוב, בין שהגיע מועד פירעונו ובין שטרם הגיע;".
מעמדו של חוב נזיקי כאמור הינו מעמד של "חוב כללי" (חוב בדין רגיל, שאינו נהנה מעדיפות כלשהי בפירעון מנכסי קופת הנושים).
החריג לכלל האמור מופיע בסעיף 29(5) לחוק: "לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד התאגיד, אלא באישור בית המשפט שנתן את הצו לפתיחת הליכים; אישור כאמור יינתן אם מצא בית המשפט כי מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, הנוגעים לטבעו או מורכבותו של ההליך המשפטי או לניהולו היעיל, שבשלהם ראוי לנהל את ההליך המשפטי בנפרד מהליכי חדלות הפירעון;". כלומר, מצבים בהם הליך התביעה הנזיקית מורכב ואינו מתאים לניהול על דרך של בירור והכרעת בעל התפקיד בתביעת חוב, במסגרת הליך חדלות הפירעון.
יחד עם זאת, גם במקרה בו תינתן לתובע נזיקי האפשרות להמשיך ולנהל תביעתו נגד החייב, חרף כניסתו להליכי חדלות פירעון, הוא לא יהיה זכאי לגבות את פירות זכייתו נגד החייב (בכפוף לקבלת פסק דין המקבל את תביעתו) בנפרד מההליך הקולקטיבי. זהו חריג שחל רק בנוגע לאופן הבירור וההכרעה בשאלת החבות וסכום הנזק.
עד לכניסתו של החוק החדש, ביום 15.9.2019, אפשר לכלול נושים נזיקיים כאלה בהגדרת "חובות עבר" במסגרת הסדרי נושים ואף ניתן להחיל על תובענות קיימות כאלה, במקרים המתאימים, את ההסדר המשפטי המתואר להלן:
כאשר החייב התקשר בפוליסת ביטוח המכסה את החשיפה הנזיקית שלגביה הוגשה התביעה הנזיקית על סכום שאינו קצוב, עפ"י רוב תהא קיימת בפוליסה הרלוונטית הוראה בדבר רכיב דמי השתתפות עצמית בו חבה החברה כלפי חברת הביטוח.
אותו רכיב דמי ההשתתפות העצמית נסמך על עילה חוזית (פוליסת הביטוח) וסעיף 69 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981. ובמילים אחרות, מדובר בסכום קבוע ומוגדר בקשר עם החשיפה הפוטנציאלית של קופת הנשייה. חשיפה זו תלויה, אך ורק, בהכרעה סופית וחלוטה של הערכאה הדיונית במסגרת התובענה שמגיש אותו נושה/תובע נזיקי נגד חברת הביטוח.
בגין כל סכום מעבר לרכיב השתתפות העצמית ועד לתקרת סמכותו של בית המשפט אליו הוגשה התובענה, קיימת לתובע הנזיקי כתובת ובעלת דין להיפרע ממנה במקרה שתוכר חבות (היא המבטחת), ולמעשה – התובע אינו צריך או נדרש להגיש תביעת חוב לבעל התפקיד בגין רכיב כלשהו שהינו מעבר לסכום דמי ההשתתפות העצמית (הרי, מקום בו תוכר חבות לפי פסק דין או בפשרה, ממילא זו תשולם לו ישירות ע"י המבטחת, אשר מצדה אמורה להגיש תביעת חוב מטעמה מכוח החבויות הפוטנציאליות או הקיימות בהן היא נשאה כלפי נושים נזיקיים).
סעיף 69 לחוק חוזה ביטוח הוא המשכו של סעיף 68 לחוק זה. סעיף 68 קובע – לעניין ביטוח אחריות – קיומה של יריבות ישירה בין המבטח לתובע / הצד הניזוק.
סעיף 69 בא להשלים את ההוראה בסעיף 68 ולקבוע, כי במקרה של חדלות פירעון והליכים כדוגמת פשיטת רגל, פירוק או הקפאת הליכים והסדר נושים, לא יהוו זכויות המבוטח כלפי המבטח חלק מ"המסה" העומדת לחלוקה בין הנושים. המשמעות היא, כי זכויות העוברות לניזוק אינן יכולות להיות זכויות רבות יותר מאלה שהיו למבוטח עצמו וכשם שלעניין סעיף 68 אין צד שלישי (קרי, הניזוק) רשאי לתבוע מהמבטח אלא את "תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח", כך הוא המצב לגבי "העברת זכויות" המבוטח (קרי, החייב חדל הפירעון) לניזוק במקרה של חדלות פירעון של המבוטח. מדובר בזכויות הקיימות בידי המבוטח ולא מעבר לכך.
את רובד דמי ההשתתפות העצמית (עפ"י רוב בסכומים של אלפי שקלים בודדים) יוכל התובע הנזיקי להגיש כתביעת חוב מותנית לסכום קצוב, אשר תאושר ע"י בעל התפקיד (במעמד של נשייה כללית), ככל שהתביעה הנזיקית שהוגשה על ידו (ושתתברר כסדרה בפני הערכאה המוסמכת) תתקבל או במקרה בו יאושר הסכם פשרה בינו לבין חברת הביטוח, בסכומים בהן כלול רכיב דמי ההשתתפות העצמית.
הכותב, עו"ד יוסי מנדלבאום, הינו שותף במחלקה המסחרית במשרד ליפא מאיר ושות' ומלווה חברות בהליכי הבראה, הסדרי חוב וחדלות פירעון.
*הבהרה: האמור בחוזר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי המחייב בחינה מעמיקה וספציפית של כל נושא לגופו.