המרחב הימי של ישראל בים התיכון מעורר בשנים האחרונות עניין ציבורי רב לאור קידוחי הגז והנפט המתבצעים בו, ולנוכח התשתיות השונות שקיימות בו ושמתוכננות להיבנות בו. אלה יוצרים לחצי פיתוח, צפיפות שימושים, וקונפליקטים ומאבקים בין בעלי העניין השונים. ריבוי ערכי הטבע הייחודיים ומגוון המינים שהמרחב הימי מתאפיין בהם מחד גיסא, והגידול בהיקף השימושים והפעילויות בו מאידך גיסא, מציבים אתגרים רבים וחדשים בפני מדינת ישראל. ראשית, נדרשות יצירת בסיס ידע מקצועי רחב לגבי המרחב הימי והנגשתו לציבור ולמקבלי ההחלטות. שנית, עולה הצורך לאמץ מדיניות אינטגרטיבית עדכנית, שתתבטא בתכנון ובניהול מושכלים של המרחב הימי. ושלישית, מתחייבת אסדרה עדכנית בעלת כלי פיקוח הולמים וחדישים, שתיתן מענה למציאות החדשה. כל זאת, תוך יצירת תיאום ושיתוף פעולה מובנה בין בעלי העניין השונים במרחב הימי.
המאמר סוקר בקצרה ובתמציתיות את מצב האסדרה הקיים. הסקירה מציגה רשויות אסדרה שונות שיש להן סמכויות ותחומי פעילות הקשורים למרחב הימי, ובהן: משרד הפנים, משרד התחבורה, המשרד להגנת הסביבה, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, משרד הביטחון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר ומשרד הבריאות. הרשויות האמורות אמונות על ביצועה של חקיקה מסוגים שונים במרחב הימי, מתקופות שונות, ובתחומים הבאים: זיהום הים ממקורות יבשתיים, מתחבורה ימית, מנמלים וממעגנות או על–ידי הטלת פסולת, בנייה של תשתיות ימיות ובנייה בסביבה החופית, סיכונים הנובעים מקידוחי גז ונפט, אסדרה בתחום הדיג ובתחום החקלאות הימית.
תמונת המצב המצטיירת היא של אסדרה מבוזרת, הנעשית ללא תהליך מובנה של תיאום בין הרשויות השונות, שלעתים חסרות כלי אסדרה שדרושים לצורך ההתמודדות עם אתגרי המציאות הנוכחית.
המאמר מציע המלצות מחויבות המציאות, ומתווה קווים מנחים לאסדרה הראויה למרחב הימי של ישראל בים התיכון, במגבלת היקף היריעה. הסקירה מתמקדת באסדרה הישראלית בלבד, בעוד אמנות בין–לאומיות נכללו בה רק במקרים שבהן הוטמעו במשפט הישראלי.
המאמר פורסם ב"אקולוגיה וסביבה", כתב עת למדע ולמדיניות סביבה, גיליון נושאי-הים התיכון, כרך 5, גיליון 1, מאי 2014, 64. לקריאת המאמר לחצו האסדרה של המרחב הימי בישראל – הפער בין המצוי לרצוי