בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) על-ידי כב' השופט יעקב שרביט, נקבע לראשונה רף להגנה מפני הטלת אחריות בשל הסתמכות על ייעוץ משפטי בהליכים מנהליים על-פי חוק ניירות ערך.
ענייננו של פסק הדין הינו עתירתו של מר יגאל אהובי נגד החלטת ועדת האכיפה של רשות ניירות ערך, במסגרתה נקבע, בין היתר, כי הפר את הוראת פרט (2) לחלק ג' לתוספת השביעית לחוק ניירות ערך, בכך שהיה אחראי לאי-פרסום דו"ח מיידי במועד ברשלנות חמורה. בהחלטה הוטל על מר אהובי עיצום כספי ע"ס 350,000 ש"ח ועיצום על תנאי ע"ס 350,000 ש"ח, וכן אמצעי אכיפה של מניעת כהונה בפועל לתקופה של שנה ומניעת כהונה על תנאי לתקופה של שנה.
מר אהובי טען בעתירה כי החלטתה של ועדת האכיפה שגויה משני טעמים עיקריים: (א) הוועדה שגתה בקביעתה לפיה התנהלותו מקיימת את רכיב ה"רשלנות חמורה" הנדרש לצורך ביסוס ההפרה; (ב) הוועדה שגתה כאשר דחתה את טענתו להגנה בשל הסתמכות על יעוץ משפטי.
בית המשפט קבע כי התנהלותו של מר אהובי הגיעה כדי סטייה ניכרת ומשמעותית מהתנהלות סבירה המצופה מגורם חייב בדיווח בחברה ציבורית. משכך קבע בית המשפט כי צדקה הוועדה כשקבעה כי ביצע את ההפרה המיוחסת לו.
בית המשפט קבע כי על אף שמר אהובי קיים התייעצות עם עו"ד, אין בכך כדי להצדיק את טענתו לפיה החל מאותו מועד הוא לא פעל ב"רשלנות חמורה" במחדל הדיווחי. זאת, בין היתר: בשים לב לעובדה שפנה לעורכי הדין רק בחלוף שלושה שבועות מן המועד שבו חתם על הסכם שהיווה הפרה של הסדר תיחום פעילות בינו לבין החברה ("ההסכם"); לאור העובדה שלא פנה לעורכי הדין בשאלה קונקרטית לגבי חובת הדיווח החלה עליו, אלא שאל האם עליו להעביר את ההסכם לחברה; לאור העובדה שלא ביקש לקבל מעורכי הדין חוות דעת בכתב אלא הסתמך על יעוץ בעל-פה.
כאמור, בית המשפט דחה את עתירתו של מר אהובי נגד קביעת הוועדה כי הפר את הוראת פרט (2) לחלק ג' לתוספת השביעית לחוק ניירות ערך, אך הפחית את העיצום הכספי שהוטל עליו ל-200,000 ש"ח ועיצום על תנאי ע"ס 200,000 ש"ח, וכן הפחית את תקופות המניעה לכהונה בפועל לשמונה חודשים ושמונה חודשים על תנאי.
מפסק דינו של בית המשפט עולה החשיבות כי לצורך עמידה בתנאי של הסתמכות כנה על ייעוץ משפטי, יש לקיים את ההתייעצות מבעוד מועד, לפני ביצוע הפעולה העשויה להקים חובת דיווח, ולא לאחר מעשה. בנוסף, רצוי כי נושא משרה בחברה ציבורית יפנה לעורך הדין עימו הוא מתייעץ שאלה קונקרטית לגבי חובת הדיווח בנסיבות העניין. בית המשפט מדגיש את החשיבות של קבלת ייעוץ משפטי בכתב, וחוזר על פסיקה קודמת לפיה לקבלת חוות דעת בכתב יש ערך במישור הראייתי, אך גם במישור המהותי: שכן מטבע הדברים חוות דעת כתובה תהא מוקפדת ותוכנו של הייעוץ עליו מתבססת התנהגותו של הטוען להגנה יהיה ברור ובעל משקל רב יותר, וכן כי יש בחוות דעת כתובה כדי לחזק את רצינות הטענה של הסתמכות הנאשם על ייעוץ משפטי שניתן לו.
לקריאת פסק הדין המלא לחצו כאן
הכותבים הינם איתן שמואלי, שותף וראש תחום שוק ההון וניירות ערך ועו"ד עידו זבורוף, ממשרדנו.
*הבהרה: האמור בחוזר זה הינו מידע בכללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי המחייב בחינה מעמיקה וספציפית של כל נושא לגופו.
לפרטים נוספים הינכם מוזמנים לפנות למחלקת שוק ההון במשרדנו.